באופן טבעי, חוש השמיעה שלנו מדרדר ככל שאנחנו מתבגרים, ולתופעה זו קיימים כמה וכמה טיפולים אפשריים, כמו מכשירי שמיעה או טיפולים רפואיים שונים. אך בנוסף על ליקוי בשמיעה על רקע גיל ומצב בריאותי כללי תיתכן תופעה פתולוגית של ירידה פתאומית בשמיעה באוזן אחת או במקרים נדירים יותר בשתי האוזניים. 

תופעה זו, המתרחשת ללא התראה מוקדמת מכונה SSNHL,ראשי תיבות של Sudden Sensory Neural Hearing Loss, ומוגדרת כליקוי שמיעה פתאומי של לפחות 30 דציבל שהתרחש בחלון זמן של 72 שעות. התופעה דורשת פנייה לטיפול דחוף ומיידי כדי לאפשר את מירב הסיכויים לאפשר התאוששות של האוזן עם טיפול מתאים ולהימנע מנזק בלתי הפיך. 

כיצד מרגישה התופעה?

תופעת איבוד השמיעה הפתאומית באוזן אחת יכולה להכות בנו ממש כרעם ביום בהיר. אפילו ממצב של שמיעה תקינה, פתאום, תוך תקופת זמן קצרה של עד כשבעים ושתיים שעות, נחווה ירידה משמעותית ביכולת השמיעה שלנו, ואולי אף יתלווה לכך טינטון, שהוא צליל טורדני באוזן הפגועה שאינו פוסק, כמו גם אולי תסמינים נוספים, כמפורט בהמשך.

מלבד השמיעה, האוזן היא גם האיבר האחראי בגוף על שיווי המשקל. משום כך, התופעה יכולה לפגוע, בנוסף לשמיעה, גם ביכולת שיווי המשקל של הלוקה בה. כך גדל הסיכוי לנפילות ולאיבוד שיווי משקל פתאומי באמצע היום. 

אם התיאור הנ”ל מוכר לך מחוויה אישית, אנא פנה לרופא באופן המידי ביותר. אבחון וטיפול מוקדם בתופעה הוא המפתח העיקרי שלנו על מנת לטפל בה ולהחזיר את מצב השמיעה לקדמותו. הזנחה עלולה לגרום לנזק בלתי הפיך ולפגיעה משמעותית באיכות החיים.

שכיחות

התופעה של איבוד שמיעה פתאומי באוזן שמאל או באוזן ימין הוא יחסית נדיר. מחקרים גילו כי שיעור המקרים לכמאה אלף אנשים הוא בין חמישה לעשרים וחמישה מקרים של אנשים הלוקים בתופעה. ברוב המקרים האלו, התופעה היא חד צדדית, כלומר באוזן אחת.

התופעה הנ”ל עלולה להופיע אצל אנשים בני כל הגילאים, אך היא שכיחה יותר אצל אנשים בני חמישים עד שישים. 

הסיבות לתופעה

הגורמים לתופעה יכולים להיות שונים ומגוונים. מומחים בתחום מציינים שהגורמים העיקריים הם מחלה ויראלית, תפקוד חסר של מערכת החיסון, או חסימה של דרכי הדם המובילים אספקת דם לאוזן . 

סיבות נוספות אפשריות הן דלקות באוזן, חסימת תעלת השמע, חבלה, חשיפה לרעש חזק מאוד , מחלה אוטואימונית, או מחלות אוזן אחרות ובחלק קטן מאוד מהסובלים מהתופעה יאובחן גידול לא ממאיר על עצב השמיעה המכונה שוואנומה ווסטיבורלית או נוירומה אקוסטית. 

כיצד נזהה את התופעה?

כיצד נזהה אם אנחנו סובלים מחירשות פתאומית באוזן אחת? הרי אדם אשר לא שומע באוזן אחת יכול גם לסבול מאוזן סתומה ותו לא. על מנת לדעת אם מדובר ב-SHL, נבצע תרגיל פשוט: נזמזם לעצמנו בקול רם. אם אנו אכן מתמודדים עם חירשות פתאומית באוזן אחת, נשמע את הזמזום בצורה הרבה יותר ברורה רק באוזן השנייה. חשוב לזכור גם שבאופן טבעי לרוב מוחלט של בני האדם יש אוזן בה הם שומעים בצורה טובה יותר. אם אנו מרגישים ירידה בתפקוד של האוזן החזקה שלנו בעת הזמזום, זה סימן לכך שאולי אנו סובלים מ-SHL. 

תסמינים נוספים של ירידה פתאומית בשמיעה באוזן אחת הם תחושת מלאות או אטימה באוזן, כאב באוזן החיצונית, סחרחורת וחום. נוסף על אלו, תלונה נפוצה נוספת של מטופלים רבים היא שמיעה של קול מטריד ואף צורמני באוזן הפגועה.

חשוב מאוד לפנות לרופא מומחה כמה שיותר מהר מעת הופעתם של תסמינים כגון אלו. האבחון המהיר של התופעה מאפשר לנו לטפל בה בצורה מלאה וטובה יותר. הזנחה של התסמינים עלולה להוביל לנזק בלתי הפיך לשמיעה ואף לחוסר אבחון של מחלות שעלולות להיות מסוכנות.

טיפולים אפשריים

היות והסיבות לתופעה הן רבות ומגוונות, הטיפול בה, שחשוב שיתבצע כמה שיותר מהר על מנת לשלול נזק נוסף, יכול להיות מסובך ושיעור ההצלחה בו אינם כה ברורים מבחינה סטטיסטית. מכיוון שיכול לעבור זמן מסוים עד לאבחון מדויק של הגורם לתופעה אצל מטופל ספציפי, נוקטים בפרוטוקול אחיד לכל המטופלים עד לאבחון זה. פרוטוקול זה כולל בעיקר מתן סטרואידים, אשר ניתנים בכמה אופנים ביניהם הזרקה ישירה לאוזן הפגועה. את הטיפול הסטרואידי מומלץ להתחיל כמה שיותר קרוב להופעת הליקוי, משום שאחרי כעשרה ימים התופעה עלולה להיות כמעט בלתי הפיכה. הטיפול הסטרואידי כולל בתוכו גם נטילה של תרופות שונות בין אם אנטי ויראליות או אנטי בקטריאליות, נוגדי קרישה, תוספי תזונה ועוד. כמובן שאופי הטיפול יושפע עמוקות ממצבו האינדיבידואלי של כל חולה, גילו, מחלות הרקע שלו, BMI, האם הוא מעשן או לא, חומרת הליקוי וצורתו ועוד גורמים שיאפשרו לרופאים להחליט על הטיפול המדויק עבור אותו מטופל.

נוסף על הטיפול הסטרואידי, מחקרים שונים מצאו כי טיפול בתא לחץ משפר את סיכויי ההצלחה של הטיפול. גם כאן, מומלץ להתחיל בטיפול כמה שיותר מוקדם, בטווח של עד שבועיים מהופעת התופעה אצל אותו חולה. 

סיום הטיפול ילווה כמובן בליווי ומעקב שמיעתי של רופא מומחה. 

אבחון גורם המחלה

הבירור המקובל בפרוטוקול הרפואי לאחר הופעתה של התופעה מחייב בדיקת א.א.ג כמו גם הערכת ובדיקת שמיעה כמה שיותר מיידית על מנת להבין אם מדובר באיבוד שמיעה חושי עצבי או כזה הולכתי.

נוסף על אלו, במקרים רבים גם נעבור בדיקת אם אר איי של תעלות האוזן הפנימיות על מנת לשלול את התכנותה של נוירומה אקוסטית שאינה ממאירה.